נמאס לכם מפגמים? עבור ל-Machine Today

אני רואה בפגמים יותר מאשר פגם קטן. הם מאטים את העבודה, מעלים עבודה מחדש וגורמים ללקוחות לפקפק במוצר. ראיתי קבוצות טובות מאבדות אמון בגלל סדק זעיר, חותם רופף, תווית שגויה או גימור גס. הבעיה היא רק לעתים רחוקות פריט רע אחד. הבעיה היא תהליך חלש שמאפשר לאותה בעיה לחזור שוב ושוב. הצעד הראשון שלי פשוט. אני הולך לנקודה שבה מתחיל הפגם. אני לא נשאר בסוף התור ומנחש. אני מסתכל במכונה, בחומר, בתנועת הידיים, בשולחן האריזה ובדף הצ'קים. כשאני רואה את המוצר, אני רואה גם את ההרגל מאחוריו. לפגם יש דרך. אם אני הולך בדרך הזו, אוכל למצוא את הסיבה מהר יותר. אני גם שומר על התקן קל לקריאה. אם הצוות צריך לנחש איך נראה "טוב", שגיאות ימשיכו להופיע. אני מעדיף דוגמה אחת נקייה, תמונה אחת ברורה ופתק אחד קצר ליד עמדת העבודה. אני רוצה שהמפעיל יידע את המטרה במבט חטוף. מדריך ארוך יכול לשבת על מדף. מדריך ויזואלי פשוט נשאר מול העיניים ועוזר בכל משמרת. אני אוהב לחלק את העבודה לצ'קים קטנים. בדיקה אחת לפני תחילת העבודה. בדיקה אחת במהלך העבודה. בדיקה אחת לפני אריזה או מסירה. סגנון זה חוסך זמן מאוחר יותר. ראיתי צוותים מבלים שעות בתיקון אצווה כי אף אחד לא בדק פרט קטן בהתחלה. פינה מכופפת על קופסה נראית זעירה. כיפה רופפת נראית זעירה. שניהם יכולים להפוך להחזרות, תלונות ובזבוז. לאימון יש חשיבות, אבל אני לא מתייחס לאימון כמו לנאום. אני עומד ליד הצוות ומראה את התקלה במו ידי. אני מצביע על המקום המדויק שבו מופיעה הבעיה. נתתי לצוות להשוות בין פריט טוב לבין פריט רע זה לצד זה. אנשים לומדים מהר יותר כשהם יכולים לראות את ההבדל. הם גם מרגישים בטוחים יותר כאשר הכלל הוא מעשי, לא מופשט. מקרה אחד נשאר במוחי. עבדתי עם צוות קטן לאריזת חטיפים שראה כל הזמן חותמות חלשות וחפיסות מרוסקות. הקו לא נשבר. הבעיה נבעה מתערובת של לחץ מהירות, חום לא אחיד וטיפול מזורז ליד שולחן האריזה. ביקשתי מהצוות להאט חלק אחד של הקו, לסמן את אזור החותם עם רמז חזותי פשוט ולבדוק כל דגימה במרווחים קצרים. השינוי לא היה דרמטי בהתחלה. זה היה יציב. הצוות תפס את הבעיה מוקדם יותר, העבודה החוזרת ירדה, והצוות חש פחות לחץ בתקופות עמוסות. אני גם שם לב לצד האנושי. פגם גדל לעתים קרובות כאשר אנשים מרגישים ממהרים או שמתעלמים מהם. אם מפעיל מזהה בעיה ואף אחד לא מקשיב, אותה בעיה יכולה לחזור למחרת. אני אוהב ליצור מרחב שבו אנשים יכולים לדבר מהר. הודעה קצרה אחת מהקו יכולה לשמור אצווה מלאה. זו לא תיאוריה. ראיתי את זה קורה הרבה פעמים. ההשקפה שלי היא זו. תוכנית פגמים טובה צריכה להרגיש פשוטה, לא כבדה. זה צריך להתאים לעבודה, להתאים לצוות ולהתאים לקצב העבודה. אני רוצה פחות הפתעות ויותר שליטה. אני רוצה שהאנשים על הרצפה ירגישו שהם יכולים לתפוס בעיות מוקדם, לא להסתיר אותן. כשאני עוזר לצוות להיפרד מפגמים, אני מתחיל במה שהם יכולים לראות, במה הם יכולים לגעת, ובמה הם יכולים לתקן היום. הרגלים קטנים יוצרים תוצאות חזקות. תקן נקי, בדיקה ברורה, יד מאומנת וצוות שמדבר יכול לשנות את כל הקו.

פעם חשבתי שהשאריות הקטנות לא חשובות. חתך עץ, קצה בד, קופסה משומשת למחצה, תווית לדוגמא. כל אחד מהם נראה מינורי מכדי להציל. ואז ראיתי את החלקים האלה נערמים על השולחן שלי ובאזור האחסון שלי. החלל הרגיש צפוף. התקציב הרגיש מצומצם יותר. העבודה שלי הרגישה פחות מבוקרת. זו הייתה הנקודה שבה שיניתי את הגישה שלי. התחלתי לגרום לכל חתיכה לספור. אני כבר לא מתייחס לשאריות כאל זבל. אני מתייחס אליהם כאל עבודה שעדיין לא מצאה את מקומה. השינוי הזה שינה את האופן שבו אני מתכנן, איך אני קונה ואיך אני מסיים פרויקטים. זה גם שינה את האופן שבו אני מדבר עם לקוחות, כי עכשיו אני יכול להראות להם תהליך שמרגיש זהיר ומעשי. אני מתחיל במיון. אני שומר קבוצות פשוטות עבור חתיכות קטנות, בינוניות וגדולות. אני גם מפרידה בין פריטים נקיים לבין פגומים. שלב זה נראה בסיסי, אך הוא חוסך ממני בחירות נמהרות מאוחר יותר. כשאני צריך תיקון מהיר או דגימת בדיקה, אני יודע בדיוק איפה לחפש. יצרנית רהיטים שאני מכירה עשתה את אותו הדבר עם שאריות עץ. הוא השתמש בגזרות קצרות עבור אביזרי צילום למוצר, מעמדים לדוגמה וחלקי תיקון קטנים. לפני כן, הוא המשיך לקנות חומר חדש לעבודות זעירות. לאחר מיון הגרוטאות שלו, הוא חתך פסולת והפך את זרימת העבודה שלו לחלקה יותר. אני עוקב אחר רשימת שימוש ברורה. כל שארית צריכה עבודה. אם יש לי שאריות אריזה, אני חושב על הוספת חומרי מילוי או עטיפות לדוגמא. אם יש לי שאריות בדים, אני חושב על תיקים, תגים או פרטי טלאים. אם יש לי מלאי נייר, אני חושב על תוספות, הערות או הדפסות ניסיון. הרגל זה עוזר לי להימנע מאחסון אקראי. זה גם שומר אותי כנה. אם ליצירה אין תועלת, אני משחרר אותה. אני לא שומר הכל רק בגלל שאני מרגיש אי נוחות לזרוק אותו. אני שומר על השולחן שלי כלל קטן: אם אני יכול להשתמש בו היטב בתהליך שלי, אני שומר עליו. אם אני לא יכול, אני משחרר אותו. הכלל הזה נשמע פשוט. זה שומר על המרחב שלי פנוי. אני גם מתכנן פרויקטים עם שאריות בחשבון. לפני שאני מבצע הזמנה חדשה, אני בודק מה כבר יש לי. אני משווה גדלים, צבעים ופורמטים. ההרגל הקטן הזה משנה לעתים קרובות את הצעד הבא שלי. אני יכול להתאים עיצוב. אני יכול לשנות גודל חבילה. אני יכול לבנות דוגמה ממלאי קיים. פעם עבדתי עם מוכר נרות קטן שהיו לו עשרות פתיליות קצרות וגלילי תוויות חלקיים. היא הייתה מוכנה לזרוק אותם. ביקשתי ממנה לרשום כל חלק שמיש לפי גודל וצבע. היא מצאה מספיק חומר עבור קבוצות בדיקה והזמנות מקומיות. היא לא הייתה זקוקה לשינוי דרמטי. היא פשוט הייתה צריכה לראות טוב יותר את מה שכבר היה שם. זו אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את הרעיון הזה. זה עובד במובנים קטנים שמצטברים. אני גם גורם לשימוש חוזר להרגיש נורמלי עבור הצוות שלי. אם אני היחיד שצופה בתמונות, המערכת נשברת מהר. הצוות שלי צריך גם הרגלים פשוטים. אנחנו מסמנים את הפחים. אנחנו שומרים על המדפים פתוחים. אנו מציינים אילו חלקים בטוחים לשימוש חוזר ואילו לא. כשאנשים יכולים לראות את התהליך, הם עוקבים אחריו טוב יותר. כשהם עוקבים אחריו טוב יותר, הפסולת יורדת ללא תזכורות קבועות. למאפייה שבה ביקרתי בשנה שעברה הייתה דוגמה טובה לכך. הצוות השתמש בקצוות לחם שנשארו לפירורים וקרוטונים. שום דבר לא הרגיש מפואר. זו הייתה רק שגרה ברורה. השגרה הזו עזרה לחנות לצמצם את הפסולת ולהוסיף פריט בעלות נמוכה שהלקוחות עדיין רצו. אהבתי את זה כי זה הראה איך הרגל יומיומי קטן יכול לתמוך גם במטבח וגם בעסק. אני גם שם לב איך אני מדבר על ערך. אם אתאר שאריות כ"זבל", הצוות שלי יתייחס אליהם כך. אם אני מתאר אותם כ"חלקים שמישים", אנשים חושבים אחרת. השפה משנה התנהגות יותר ממה שהרבה בעלים מצפים. ראיתי את השינוי הזה בפגישות, בחדרי אריזה וברצפת החנות. דעתי פשוטה: פסולת היא לא רק עניין מהותי. זה גם עניין של הרגל. אתה יכול לראות את זה בסטודיו לבגדים. רצועות בד שנראות חסרות תועלת יכולות להפוך לקשרים לדוגמה, לפרטי טלאים או לחלקי אביזרים קטנים. אתה יכול לראות את זה בבית דפוס. עיטורי נייר יכולים להפוך לכרטיסי פתק, גיליונות בדיקה או מילוי אריזה. אתה יכול לראות את זה בבית קפה. קצוות מזון יכולים להפוך למרק, תוספות או ארוחות צוות כאשר כללי בטיחות המזון מאפשרים זאת. היצירה עצמה עשויה להיות קטנה. התוצאה היא לא. אם אתה רוצה לגרום לכל חתיכה לספור, הייתי מתחיל כאן: - מיין את מה שכבר יש לך - תן לכל שארית תפקיד ברור - בדוק את המלאי לפני שאתה קונה עוד - שמור על מערכת אחסון אחת פשוטה - לימד את הצוות את אותו ההרגל - הסר כל דבר שבאמת אין לו תועלת אני הולך בדרך זו כי זה שומר על העבודה שלי כנה. זה עוזר לי להוציא פחות על דברים שאני לא צריך. זה גם נותן ללקוחות שלי תחושת אכפתיות טובה יותר. הם שמים לב מתי עסק שם לב לפרטים. זה מה שלמדתי מפח האשפה, מדף האחסון ומהחלקים הנוספים על השולחן שלי. חלקים קטנים חשובים כשאני נותן להם מקום. אני לא צריך תנאים מושלמים כדי להשתפר. אני רק צריך מערכת ברורה והרגל יציב. כך אני גורם לכל חתיכה לספור.

פעם ביליתי יותר מדי זמן בבעיות מוצר קטנות. אצווה אחת נראתה מסודרת, אצווה הבאה הרגישה אחרת. הגדלים השתנו. קווי תפר זזו. הקצוות היו לא אחידים. עבור העבודה שלי, זה אומר יותר צ'קים, יותר שיחות, יותר החזרות, ויותר לחץ. לכן התחלתי לשים לב יותר למוצרים המיוצרים במכונה. עבורי, מעשה במכונה לא אומר קר או משעמם. זה אומר שהמוצר עוקב אחר תהליך מוגדר. התוצאה נשארת יציבה יותר. זה משנה מתי אני מוכר פריטים, אורז הזמנות או בוחר אספקה ​​לשימוש יומיומי. אני רוצה פחות ניחושים. אני רוצה פחות תיקונים. אני רוצה דברים שמתאימים לתפקיד ולהמשיך לנוע. אני רואה את הערך הכי ברור בעבודה לעסקים קטנים. לפני כמה חודשים עזרתי לחבר שמנהל חנות מתנות. היא הייתה זקוקה לשקיות קנבס פשוטות לאירוע פרומו קטן. דוגמאות שנתפרו ביד נראו נחמדות, ובכל זאת אורך הרצועה השתנה מחתיכה לחתיכה. זה יצר צרות כשניסתה לארוז אותם בסטים. עברנו לפאוצ'ים במכונה עם מפרט גודל ברור. התוצאה הייתה קלה יותר למיון, קלה יותר לארוז וקלה יותר להסבר ללקוחות. שום דבר נוצץ. רק פחות טרחה. זו הנקודה שאני כל הזמן חוזר אליה. כשאני בוחר סחורה מתוצרת מכונה, אני בדרך כלל בודק כמה דברים: - עקביות גודל אני בוחן אם כל פריט מתאים לדוגמא. הבדל קטן יכול ליצור בעיה גדולה יותר מאוחר יותר. - גימור פני השטח אני בודק תפרים, קצוות, הדפסה וצבע. אני רוצה שהפריט ייראה נקי וירגיש קל לשימוש. - התאמת חומר אני שואל באיזה חומר נעשה שימוש והאם הוא מתאים למטרה היומיומית. מוצר יכול להיראות בסדר ועדיין להרגיש לא נכון בשימוש אמיתי. - יציבות אצווה אני רוצה את אותה תוצאה על פני יותר ממדגם אחד. יצירה אחת טובה לא מספרת את כל הסיפור. - טיפול פשוט אני מעדיף מוצרים שקל לנקות, לאחסן ולשלוח. אם הטיפול מרגיש קשה, גם העבודה נעשית קשה יותר. אני גם חושב שאנשים לפעמים שופטים פריטים שיוצרו במכונה מהר מדי. אני לא רואה בהם בחירה במאמץ נמוך. אני רואה בהם בחירה מעשית. מכונה יכולה לעזור לשמור על יציבות הגודל והתהליך ברור. זה עוזר כשאני צריך הזמנות חוזרות, אריזה מהירה יותר או מוצר שמרגיש מוכר בכל פעם שהוא מגיע לקונה. ובכל זאת, אני לא קונה רק בגלל שמשהו מיוצר במכונה. אני מסתכל על השימוש. מחברת מתוצרת מכונה יכולה לעבוד היטב עבור הערות משרדיות. תיק תפור במכונה יכול לעבוד היטב לנשיאה יומיומית. חלק מדף חתוך במכונה יכול להתאים לפרויקט ביתי בצורה מסודרת יותר. תווית מודפסת במכונה יכולה להקל על מיון המלאי. כל מקרה הוא שונה. הכלל שלי הוא פשוט: אם מוצר צריך איכות חוזרת, גודל ברור וטיפול קל, תוצרת מכונה היא לרוב הדרך הנקה יותר. אני גם אוהב את הדרך שבה זה עוזר לי להסביר ערך ללקוחות. כאשר קונה שואל למה פריט עולה מה שהוא עושה, אני לא מדבר במילים גדולות. אני מדבר על מה שהם יכולים להרגיש. אני מדבר על הקצה, התפר, ההתאמה, האריזה והשימוש. זה שומר על המסר ברור. לאנשים בדרך כלל אכפת פחות מתוויות ויותר ממה שהמוצר עושה עבורם. אם הייתי צריך לסכם את דעתי, הייתי אומר את זה: מוצרים מתוצרת מכונה עוזרים לי לחסוך זמן, להפחית טעויות הניתנות להימנעות ולשמור על עבודה יומיומית חלקה יותר. אני עדיין בודק איכות. אני עדיין בודק דוגמאות. אני עדיין משווה אפשרויות. אבל אני לא צריך כל רכישה כדי להביא צרות נוספות. בשבילי, פחות טרחה היא לא סיסמה. זה הרגל עבודה.

אני יודע ממה הלקוחות הכי דואגים. הם לא רוצים מילים יפות. הם רוצים מוצר או שירות שעובד, מרגיש יציב ותואם את מה שהובטח. הם רוצים לשלם עבור משהו שמביא שקט נפשי, לא צרות נוספות. לכן אני שם את האיכות במרכז העבודה שלי. אני שם לב לפרטים הקטנים שקובעים לרוב את התוצאה. אני בודק את החומר, התהליך, הגימור והשימוש הסופי. אני גם שומר על תקשורת ברורה, כי תוצאה טובה היא לא רק על המוצר עצמו. זה גם על כמה טוב אני מבין מה הלקוח צריך. כשאני עובד עם לקוח, אני מתחיל בהקשבה. אני שואל שאלות פשוטות: איזו בעיה אתה רוצה לפתור? מה הלקוח שלך מצפה? מה השתבש בעבר? איך נראית הצלחה עבורך? התשובות האלה עוזרות לי להימנע מניחושים. הם גם עוזרים לי לתת עצות טובות יותר, כי אני יכול להתמקד במה שהכי חשוב במקום לדחוף פתרון אחד שמתאים לכולם. ראיתי איך גישה זו חוסכת זמן ולחץ. למשל, בעל בית קפה קטן הגיע אלי פעם אחרי שהחליף ספק פעמיים בחודש אחד. האריזה נראתה בסדר בהתחלה, אבל הכוסות דלפו בשעות עמוסות, והצוות נאלץ להחליף אותן שוב ושוב. זה יצר בזבוז והרגיז לקוחות. בדקתי את הנושא איתו, בדקתי את מקרה השימוש והצעתי אפשרות טובה יותר על סמך טיפול יומיומי, חום ואחסון. לאחר מכן, התלונות ירדו, והצוות שלו עבד ביתר ביטחון. זה סוג התוצאה שמעניין אותי. לא הבטחות קולניות. שימוש אמיתי. דרך העבודה שלי פשוטה. אני שומר על הסטנדרטים ברורים. אני שומר את התהליך פתוח. אני שומר על המעקב יציב. אם יש בעיה, אני לא מסתיר אותה. אני מדבר בפשטות, מוצא את הסיבה ומתקן אותה צעד אחר צעד. אם יש בחירה טובה יותר עבור הלקוח, אני אומר זאת. אני מעדיף עבודה כנה על פני שבחים לטווח קצר, כי האמון צומח מהוכחות חוזרות, לא ממשפט אחד. אני גם יודע שהאיכות חייבת להתאים לחיים האמיתיים. פתרון טוב צריך להיות קל לשימוש, קל להסבר וקל להסתמך עליו. אם משהו נראה טוב אבל יוצר צרות מאוחר יותר, אז זה לא משרת את הלקוח היטב. אני תמיד שואל את עצמי אם ארגיש בטוח להשתמש בו בעבודה היומיומית שלי. המבחן הזה משאיר אותי מקורקע. אם אתם מחפשים שותף שדואג לפרטים, מקשיב בסבלנות ושומר על ניקיון ויציבה של העבודה, אני מביא את הלך הרוח הזה לכל פרויקט. אני לא רודף אחרי מילים ריקות. אני מתמקד בעבודה שעומדת לשימוש. אני בונה אמון באמצעות טיפול, עקביות ותוצאות ברורות. רוצה ללמוד עוד? אל תהסס ליצור קשר עם Zhang Yuhua: 709110442@qq.com/WhatsApp +8613215546979.

W Edwards Deming 1986 Out of the Crisis Philip B Crosby 1979 Quality Is Free Shigeo Shingo 1986 Zero Quality Control Source Inspection and the Poka Yoke System Taiichi Ohno 1988 Toyota Production System Beyond Large Scale Production Masaaki Imai 1986 Kaizen W Competitive James Suc Jones 9 חשיבה רזה לגרש פסולת וליצור עושר בתאגיד שלך